<h1>ראבי"ה סימן צ"ד</h1>
<h2>דף לג.</h2>
ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אר"ש לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק וכן בשור נגח ובכל דבר המסוכן להזיק. [אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי] לו לערוד שפגע בר' חנינא בן דוסא. ודוגמתו של זה בירושלמי, ומפרש התם שנעשה לו נס ונבקע מעיין תחתיו וכיון שקדם הוא למעיין מת הערוד ואלו קדמו הערוד היה ר' חנינא מת: מזכירים גבורות גשמים בתחיית המתים ושואלים את הגשמים בברכת השנים והבלדה בחונן הדעת, והלכתא כרבנן: וא"ר חייא אנשי כנסת הגדולה תקנו להם ברכות ותפלות וקדושות וכו' עד והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס מעיקרא, [ו]אם התפלל ולא הבדיל בתפלה אין מחזירין אותו מפני שא[ו]מרה על הכוס, ואם שכח וטעה בזה ובזה חוזר לראש, כקידוש מה קידוש (ד)מקדש בצלותא ושוב מקדש על הכוס וכן להבדלה: וביום טוב שחל להיות במוצאי שבת קיימא לן כרב ושמואל דתקינו מרגניתא בבבל ותודיענו ה' אלהינו וכו'. ואפי' כשחל כן בראש השנה, אע"ג דלאו חג מיקרי, אמרינן חגיגת הרגל דלא משנינן, כדאמרינן בעלמא סדר הבדלות הוא אומר, וכן כתב רבינו שב"ט. ובהלכות [קידוש והבדלה] הרחבתי לפרש: האומר יברכוך טובים הרי זה דרך המינות. והא דאמרינן בפי ישרים תתהלל, שאני התם דמסיים אחר כך ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל ברינה יתפאר וכו' שעתה כולל רעים וטובים. וכל השמועה פירשתי בפרק ג' דמגילה בסופו. ההוא דנחית ומצלי קמיה דר' חנינא ואמר האל הגדול הגבור והנורא החזק האמיץ והעזוז א"ל סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך הני תלת אי לאו דאמרן משה באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו אנן לא מצינן לממרינהו וכו'. והני מילי להוסיף בתפלות שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, אבל בענין אחר שפיר דמי.
